תחילתה של פרשת "וישב" בפסוק: "וישב יעקב בארץ מגורי אביו בארץ כנען", והיא המשכה הישיר של פרשת וישלח, בבואו של יעקב אל יצחק אביו, "ממרא קרית הארבע הוא חברון אשר גר שם אברהם ויצחק" (ל"ה, כ"ח). נדמה, כי תמו נדודיו של יעקב ומסעו, שהתחיל עוד מבטן ברדיפת עקבו של עשו אחיו, דרך הישיבה לזמן מועט באוהל ולאורך בריחותיו ואומללותו, באים עתה אל סיומם. הנה כבר אפשר לומר עליו, על יעקב, שכל כך הגיע אל המנוחה והשלווה שכבר עוברת התורה לדון במעשיו של בנו יוסף ומאפשרת, כביכול, תחילת יצירה חדשה של הבנים. אך מנוחת הנפש של יעקב, ובכלל זה מנוחתו של הקורא בסיפורו, היא חזיון תעתועים הנמשך לרגע. עוד טרם סיימנו לדרוש על משמעות היות יוסף "רועה את אחיו בצאן" וכבר אנו באים להתמודד עם היות הנער מביא דיבתם של האחים רעה לפני אביהם, ומיד אחר כך הוא מתהדר בכתונת הפסים שלו והם שונאים אותו באופן שאינם יכולים לדברו שלם.

המדרש מציע לראות בהתנהגותו של יוסף, המביא דיבת אחיו אל יעקב, את הסיבה בעטיה נגזרה עליו גלות מצרים שאיימה להכניעו במקום בו ייחס כניעה לאחיו:
"מה אמר? ר' מאיר ור' יהודה ור' שמעון – ר' מאיר אומר: חשודים הן בניך על אבר מן החי. ר' יהודה אומר: מזלזלין הם בבני השפחות וקורין להם עבדים. ר' שמעון אומר: תולין הם עיניהם בבנות הארץ. ר' יהודה בר' סימון אמר: על תלתיהון לקה (משל ט"ז יא) "פלס ומאזני משפט לה'" – אמר לו הקב"ה: אתה אמרת: חשודים בניך על אבר מן החי, חייך אפילו בשעת הקלקלה אינם אלא שוחטים ואוכלים. (בראשית לז, לא) "וישחטו שעיר עיזים". אתה אמרת: מזלזלים הם בבני השפחות וקורין להם עבדים", (תהילים קה, יז) "לעבד נמכר יוסף". אתה אמרת: תולים עיניהם בבנות הארץ, חייך שאני מגרה בך את הדב (בראשית לט, ז) "ותישא אשת אדוניו את עיניה אל יוסף ותאמר שכבה עמי"
(בראשית רבה, וישב,פ"ד ז', ד"ה ,"ויבא יוסף את דיבתם רעה".)

יוסף, כך המדרש, איננו שלם באופיו ובמידותיו והוא איננו מוכן לדבר בשלומם של אחיו. יעקב מבין היטב את הדבר ודורש מן הבן האהוב ללכת ולראות :"שלום אחיך ואת שלום הצאן"(לז, יג) כתיקון על התנהגות יוסף, אולי גם כתיקון על התנהגותו שלו, בשעה ששמר את שנאת בניו בלבו ולא הגיב לה כאשר עלתה ותססה בתחילה.
(כהערת אגב אבקש לציין, כי מעניינת דרישתו של יעקב לראות את שלום הצאן, ואולי רמז לפרשנות המדרש בדבר היות יוסף מוציא דיבת האחים רעה על שאוכלים איבר מן החי).
הולך, איפא, יוסף לשכם – אותו המקום בו נתגלתה אחוות אחים מרשימה קודם לכן, עת נאנסה דינה, ובבואו מחליטים האחים לזורקו אל בור שאין בו מים. בעוד כמה פסוקים יבוא דבר הבלהה הזאת אל אבי המשפחה ועד למותו לא תמצא אותו שלוות הנפש שזכה לה לזמן קצר כל כך. נדמה שלכך מכוונים פרשנים כאשר הם מסבירים את כפילות הפסוק: "וישב יעקב בארץ מגורי אביו בארץ כנען". רוצה לומר, מוצאים הם בעיה בכך שהרשה לעצמו יעקב ישיבה בעת כזו. וכך בגמרא, בסנהדרין:

"אמר רבי יוחנן: כל מקום שנאמר :וישב" אינו אלא לשון צער, שנאמר: "ושב ישראל בשיטים ויחל העם לזנות אל בנות מואב". "וישב יעקב בארץ מגורי אביו בארץ כנען ויבא יוסף את דבתם רעה אל אביהם". ונאמר "וישב ישראל בארץ גושן…ויקרבו ימי ישראל למות". "וישב יהודה וישראל לבטח איש תחת גפנו וחת תאנתו" – "ויקם ה' שטן לשלמה את הדד האדומי מזרע המלך הוא באדום"
(בבלי סנהדרין, קו, ע"א)

הישיבה כשלעצמה, זו המניחה חיים שאין בהם מתיחות ואיזה סוג של עצבנות הנובעת מן הידיעה, כי לא לעולם חוסן, צופנת צער ופורענות. שלוות יעקב היא שלוה מדומה ואין גיבור הספור יודע את שיודעים הצופים בו, שמה שנדמה לו כאת הוא חזיון עיניים. דבר זה מענין עוד כאשר בוחנים את סיפורי הפרשה האחרים: סיפור תמר ויהודה, המתאר שבירותו של יהודה נוכח תרמית תמר וכן סיפורי החלומות, המטרידים את תת המודע של גיבוריהם ופרשנותם מערערת לגמרי את עולמם. אין דבר שלם בפרשת וישב ואין הישיבה יכולה להיות שלמה בעולם הזה. כך מבאר רש"י את פסוקנו:
"ביקש יעקב לישב בשלווה, קפץ עליו רוגזו של יוסף. צדיקים מבקשים לישב בשלווה, אומר הקב"ה: לא דיין לצדיקים מה שמתוקן להם לעולם הבא, אלא מבקשים לישב בשלווה בעולם הזה?"

גם הרש"ר הירש מרגיש כי איזה דבר אינו כשורה בישיבתו זו של יעקב בארץ כנען. הירש מבחין בין המושג "ישב" למושג "גר", על הצורך להיות גר, להרגיש כגר, גם כאשר נמצא אדם במחוזותיו:
" 'ישב' ו'גור' הם, כביכול הפכים. ישב קרוב ל"יצב": עמידה איתנה בכוח המתגבר על מכשולים…כנגד זה "הגר"- שוהה במקום שאינו מקומו, באין קרקע תחת רגליו. במקום בו אבותיו מצאו רק מקום מנוח, ארעי בדרכי נדודיהם, שם קיווה יעקב להתיישב בשופי אחרי נדודיו הרבים. הן הייתה זו ארץ כנען, ארץ יעודה להתפתחות שקטה, אך זמן זה טרם הגיע בעצת ה'".

רוצה לומר, ישיבתו בטח של יעקב בארץ כנען היא למורת רוחו של הקב"ה. התוכנית האלוהית מבקשת להתגלגל באופן אחר ואין היא מניחה אפשרות של השקט ובטח, טרם הבשילה משפחתו של העקוב. רק בחינה מחודשת של יוסף את אחיו, כמו ראייה חדשה שלהם אותו, תוביל לכך שהם עולים מעלה ממצרים כאחים לקבור את אביהם, אך אפילו שם, כשנראה שתמו ייסורי האחים, תתרחש ירידה נוספת, כהבטחת הקב"ה על גלות מצרים הממושכת, הצורפת את בני יעקב לעם ישראל.
והלוואי נשב פה לבטח, אחר שהרגשנו בה גרים, וקרבנו פנימה את כל אותם שאינם יכולים לעצום עין מחמת צרותם של אחרים בהם, והיותם מעונים על ידי אלו שמאמינים שהכל ניתן להם, גם הרשות לרמוס את האחר.
חנוכה שמח והעלאת האור בכל מקום שיש בו חושך.