וַיֵּרָא אֵלָיו ד' בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא וְהוּא ישֵׁב פֶּתַח הָאֹהֶל כְּחֹם הַיּוֹם.

תמונה: אברהם יושב בפתח ביתו, אזור הר חברון, השעות החמות של היום.
יושב… מתבונן…
זמן של התגלות. ה' נראה אליו. ללא מילים. נמצא בתוך חוויה של של ניראות וראיה.
רש"י: ויירא אליו – לבקר את החולה.

נראה שרש"י וחכמי המדרש עסוקים בפענוח התמונה הזו, שכן יש כאן משהו לא שגרתי.
בדרך כלל השפה במקרא תהיה "וירא אליו… ויאמר" וכאן אין דיבור. אז תוהים, מה יש כאן?
ועונים: אכן, משהו אחר יש כאן, זהו ביקור חולים.

אלוהים מלמד אותנו על מצווה זו של ביקור חולים. מהי? כיצד נוהגים בה?
ביקור, משמעו, לבוא, להיראות, להיות נוכח.
אין צורך בעצות, אין מקום לפרשנויות, גם לא נראה שצריך דיבור. יש להיראות.
פירוש זה לתמונה גורם לנו לחזור אליה ולהוסיף דקויות שלא נראו בה קודם.

מסתבר שאברהם היה לאחר מילתו. הוא היה בסבל, בכאב. ההתגלות לא התרחשה מתוך תחושת בריאות וחיות מלאה, אלא דווקא ממקום חלש ופגיע.
ומה התגלה? מה ראה אברהם? איננו יודעים. אנו שומעים מה מתרחש לאחר מכן.

"וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה שְׁלשָׁה אֲנָשִׁים נִצָּבִים עָלָיו"
וישא.. וירא.. והנה..
וישא – אברהם מוצא את עצמו מרים את ראשו למקום גבוה ממנו.
וירא – רואה משהו שלא ראה קודם.
והנה – מאשר, מחזיק, הווה את המציאות שנגלתה לפניו.

שלשה שלבים משמעותיים בהווית נוכחות בתוך מציאות נשגבת, בתוך התבוננות וקשר עם האינסוף.
כל שלב דורש אימון ותרגול מתמשך.

להרים את הראש מאותו מצב מדוכדך של חולי וייאוש, "אשא עיני אל ההרים"…
להסכים לראות משהו חדש כנגד תחושת הכללה גורפת של "הכל הבל ורעות רוח… ואין חדש תחת השמש"… ולומר "ראיתי".
ובסיום, לאשר "הנה… תראו מה מצאתי… והנה טוב מאוד"…
וְהִנֵּה שְׁלשָׁה אֲנָשִׁים –
עם סיום חוויית ההיראות עם שכינה, אברהם פוגש באנשים.

בבריאת האדם אנו שומעים שני שמות:
"ויברא אלהים את האדם בצלמו בצלם אלוהים" [בראשית א, כז] "וייצר אלהים את האדם עפר מן האדמה וייפח באפיו נשמת חיים" [ בראשית ב, ז]
אדם – שם זה מספר על מהותו, והמהות היא הקשר שלו לאלהים ולאדמה.
בבריאת האישה "ויאמר האדם זאת הפעם עצם מעצמי ובשר מבשרי לזאת יקרא אישה כי מאיש לוקחה זאת"
איש – אישה – שם זה מהותו, דיבור על קשר, על מערכת יחסים.

אז מה קורה לאדם לאחר חוויה עמוקה של מפגש עם האינסוף ופתאום אנשים דופקים אצלו בדלת?
הוא מוזמן להתמודד עם האתגר. לרדת ארצה. להיות בקשר.

אברהם מלמד אותנו שיעור משמעותי ביותר אותו למד בהיראות ה' אליו.
אכן יש בזה גם המשך של סיפור המסע שלו, אותה תנועה בנפש של "לך לך", אותה יכולת של גמישות.
הוא מזמין אותנו להבין את ערך התנועה הזו שבין העולמות, מעלה ומטה.
הוא מזמין אותנו לבדוק מחדש את השיפוט שלנו של מהו מעלה ומהו מטה,
ואולי אף להבין שלא ייתכן זה בלא זה.

אברהם מספר לנו שההתגלות, הקשר האנכי שלו עם אלוהיו מזמין אותו להיות נוכח יותר בקשר
האופקי עם אנשים, עם מערכת יחסים.

יכול להיות שיכולת זו שלו השתכללה עוד יותר בזכות הביקור של ה' אצלו בזמן כאבו.
ה' ביקר ללא "לקיחת מקום", ללא דיבורים גבוהים, ללא נאומים ותחזיות לעתיד.
הוא פשוט בא לבקר, להיות, ללא מילים.
ונוכחות זו פעלה בתוך אברהם וכך, כמוהו, פשוט הכניס אורחים.
הכין בשר, רץ, ערך שולחן, רחץ רגליים…
כתמונת מראה המספרת על קשר, המספרת על השותפות והזרימה ההדדית בין השניים.

"וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה שְׁלשָׁה אֲנָשִׁים נִצָּבִים עָלָיו וַיַּרְא וַיָּרָץ לִקְרָאתָם מִפֶּתַח הָאֹהֶל וַיִּשְׁתַּחוּ אָרְצָה… וַיְמַהֵר אַבְרָהָם הָאֹהֱלָה אֶל שָׂרָה וַיֹּאמֶר מַהֲרִי שְׁלשׁ סְאִים קֶמַח סֹלֶת לוּשִׁי וַעֲשִׂי עֻגוֹת. וְאֶל הַבָּקָר רָץ אַבְרָהָם וַיִּקַּח בֶּן בָּקָר רַךְ וָטוֹב וַיִּתֵּן אֶל הַנַּעַר וַיְמַהֵר לַעֲשׂוֹת אֹתוֹ. וַיִּקַּח חֶמְאָה וְחָלָב וּבֶן הַבָּקָר אֲשֶׁר עָשָׂה וַיִּתֵּן לִפְנֵיהֶם וְהוּא עֹמֵד עֲלֵיהֶם תַּחַת הָעֵץ וַיֹּאכֵלוּ" (בראשית י"ח, ב-ח)

"אמר רב יהודה אמר רב גדולה הכנסת אורחין מהקבלת פני שכינה דכתיב ויאמר אדני אם נא מצאתי חן בעיניך אל נא תעבר וגו'" [שבת קכז]
בקריאה המתחדשת של הסיפור ובדרישת דבריו של רב יהודה אני לומדת הכוונה נוספת שהכנסת האורחים גדלה מתוך קבלת פני השכינה. זה מה שקיבל אברהם מההתגלות.
נוכחות השכינה בהווייתו של אברהם היא זו שאיפשרה לו להכניס אורחים באופן כה מלא, פשוט וחי.

ומשם אברהם ממשיך את מסעו והוא פועל בעולם, מגשים ייעוד הקשור באנשים, בקשר, בתיקון עולם.
כל הפעולות המעשיות, החברתיות של אברהם בעולם נעשות מתוך נוכחות וכשהוא ובוראו ממשיכים בריקוד ההדדי המשותף של ראייה ונראות.

אנו שומעים בהמשך הפרשה על הקשר האינטימי הנרקם ביניהם, הם מתייחסים זה לזה כאל שותפים.
ה': "המכסה אני מאברהם?" לפני בואו להרוס את סדום.
ואברהם כשהוא עונה ליצחק על שאלתו "איה השה לעולה" כמי שבטוח בהיכרות עם שותפו ואומר "ה' יראה לו השה לעולה"…
זהו שיעור לא פשוט עבורנו המבקשים ללמוד עוד על הליכה בדרך, על נוכחות וראיה.
לכוון, לחפש קשר של ראיה כלפי מעלה, להתמלא בו, להכיל…
ומשם להמשיך לנוע, לרדת למציאות, לצאת מעצמנו, להיפגש עם אנשים ולפעול… וחוזר חלילה.

חוויית ההתגלות העמוקה וההידבקות באינסוף תימדד ביכולת הפשוטה להאיר פנים.
בישיבה בנחת עם האורחים הלא צפויים כשבדיוק תיכננו ללכת לישון מוקדם ובשטיפת כלים מאוחר בלילה אחרי שהם ילכו כשאנו בתחושת מלאות ונוכחות של חיות אלוהית בחיינו.

אם בתוך פעולות פשוטות כאלה של הכנסת אורחים וביקור חולים, אם בזמן ביצוע משימות של חולין ועבודה יישאר בנו משהו מחוויית הכוליות שחווינו במדיטציה, בתפילה, בשיעור רוחני גבוה, בשיחה על ערכים ומשמעות או בטיול במקום קסום, כי אז זכינו לילך בדרכו של אברהם אבינו.
אז זכינו להמשיך בריקוד מופלא זה של מעלה מטה, רוח, אנשים וחיים.
הלואי!

שבת שלום.