הגיע רגע האמת. יהודה צריך לגשת אל השליט הנכרי 'אדוני הארץ' כשידו על התחתונה. בנימין עומד להפוך לעבד. הכול נראה אבוד. זהו אחד משורה של מפגשים בספר בראשית שתחילתם בחשש גדול וסופם בבכי של פיוס ואחווה של אמת.

אי אפשר שלא להיזכר במפגש של יעקב עם עשיו. גם שם תחילה חשש גדול ובסופו של דבר – 'וירץ עשיו לקראתו ויחבקהו ויפול על צואריו וישקהו ויבכו' (בראשית, ל"ג,ד).
יהודה ניגש אל יוסף, שליט מצרים, כעבד אל אדונו. היו מרבותינו שלא אהבו גישה מתרפסת זו וביקרו אותה משני הצדדים. יוסף, כל חלומותיו התגשמו ובאמת אחיו ואף אביו מאוחר יותר באים להשתחוות לו. מדרש תנחומא מספר שבכל פעם שאמר יהודה 'עבדך אבי' הפסיד יוסף שנה אחת מחייו ולכן מת בן מאה ועשר שנים (במקום מאה ועשרים).

פנייתו המתרפסת של יהודה אל יוסף מקבלת פנים אחרות במדרש בראשית רבה:
" 'בי אדוני' – בייא את עביד לנו אדוני (אלימות אתה עושה לנו אדוני), שכך אמרת לנו – הורידהו אלי ואשימה עיני עליו – זו השמת עין. אמר ר' סימון, בנימוסות שלנו כתוב 'שלם ישלם ואם אין ונמכר בגנבתו' – וזה יש לו לשלם".

יהודה בא בטרוניה כלפי יוסף – כך אתה שומר על אחינו שאמרת ואשימה עיני עליו?!. את המילה 'בי' מפרש המדרש במילה היוונית בייא BIA|. מילה זו פרושה כח, אלימות, עוול שנעשה בדרך אלימה. לפי מדרש זה יהודה טוען שיוסף איננו הגון. הוא מתריס כלפיו ואומר שעל פי החוקים שלנו בנימין יכול היה לפדות את עצמו בכסף כדי שלא יימכר לעבדות. ובמקבילות למדרש אנו מוצאים – אין זו שימת עין, אלא סמיות עיניים, כלומר, עיוורון והתעלמות.

ההקבלה לסיפור יוסף ואחיו בולטת. האחים שהיו אמורים לשמור על יוסף ובמקום זה מכרו אותו לעבדות. ואולם על פי מדרש זה יהודה איננו שם לב לאבסורד שבטענה שלו. הוא מתריס כלפי יוסף באופן צדקני.

פירוש אחר בבראשית רבא מתאר את המפגש בצורה אחרת לגמרי: " 'בי אדוני' – בי ולא ביה (בו בבנימין). אין לממלי אנא, אין למשמשא אנא, אין למפצעא קיסין אנא (אם לשאוב – אני, אם לשמש – אני, אם לחטוב עצים – אני) .

כאן אין כל התרסה ולא צדקנות. יש כאן קבלת אחריות מלאה של יהודה, של נתינת אמון בשליט הנכרי העומד לפניו. דומה שספר בראשית שואל אותנו שוב ושוב האמנם מפגשים בין יהודים לנוכרים צריכים להיות טעוני חששות ומלאי אלימות כמו המפגש הגדול הצפוי לנו בספר הבא בין משה לפרעה?
לפחות במפגשים שבין יעקב ועשיו, יוסף ופרעה, ויהודה ו"יוסף" שליט מצרים, עונה על כך ספר בראשית בשלילה.