בראשית, פרק ל"ב פסוק ג'-עד פרק ל"ו פסוק ג'

אחרי שנים חוזר יעקב לביתו אל הארץ שהובטחה לו ולזרעו אחריו. אלוהי אבותיו קורא לו 'שוב לארצך ולמולדתך ואיטיבה עמך'.
חזרה זו מזמנת לו שני מפגשים עם בני הארץ.
אל המפגש הראשון הוא הולך בעיניים פקוחות. הוא יוזם אותו. הוא ירא מפניו. 'ויירא יעקב מאוד וייצר לו' – ויירא שמא ייהרג, וייצר לו שמא יהרוג'. לפני למעלה מעשרים שנה ברח מפני עשו אחיו המבקש להורגו, ועכשיו בחזרתו לארץ עליו לפגוש בו ולהשלים עמו. אל הפגישה הזו מתכונן יעקב מלא חששות. האמנם יש סיכוי לשלום אחרי כל מה שקרה?
'וירץ עשו לקראתו ויחבקהו ויפול על צוארו וישקהו ויבכו'. מה טיבו של מפגש זה? איזו מין נשיקה היא זו? 'רבי שמעון בן יוחאי אומר והלא בידוע שעשו שונא ליעקב אלא נהפכו רחמיו באותה שעה ונשקו בכל לבו'. גם עשו השונא יכול להפוך לאוהב.
המפגש השני הוא המפגש עם בני שכם. זהו מפגש הכפוי על יעקב לאחר שדינה בתו נאנסת על ידי שכם בן חמור. יעקב הזקן מגיב כדרכו בהיסוס ובשקט – 'והחריש יעקב עד בואם'. שמעון ולוי אינם מתרשמים מדברי הריצוי והפיוס של שכם ואביו על דבר הנבלה שעשו. הם מחליטים להחזיר את אחותם במרמה ובכוח. ואולם הם אינם מסתפקים בכך. בהיותם מיעוט בארץ הם מחליטים להרתיע ולהטיל פחד על בני הארץ. הם הורגים את כל הגברים ולוקחים להם את הנשים והילדים והביזה לשלל.
תגובתו של יעקב – 'עכרתם אותי להבאישני ביושב הארץ… ואני מתי מספר ונאספו עלי והכוני ונשמדתי אני וביתי' נתקלת בתגובה נחרצת של האחים – 'הכזונה יעשה את אחותנו'. והמדרש (בבראשית רבה) מוסיף 'בני אדם אלה נהגו בנו מנהג של הפקר'. טענה נחרצת המבהירה ליעקב כיצד עליהם לנהוג אם חפצי חיים הם בארץ החדשה.
דרכו הנפתלת המהססת של יעקב הובילה אותו לשלום ולהשלמה עם אחיו, והפכה את לבו של עשו לאהוב אותו. דרכם 'הישרה' של האחים הובילה אותם לאחוז באומנותו של עשו – דרך הרצח המלחמה והביזה.
התורה אינה מגלה לנו מייד מה היא חושבת על שתי דרכים אלה. נצטרך לחכות לרגע מותו של יעקב שהוא מכנס את כל בניו כדי לברכם.
לשני בניו אלה שמעון ולוי לא מצא יעקב מילות ברכה. הוא מקלל אותם לפני מותו – 'שמעון ולוי אחים כלי חמס מכרותיהם בסודם אל תבוא נפשי בקהלם אל תחד כבודי ארור אפם כי עז ועברתם כי קשתה אחלקם ביעקב ואפיצם בישראל'. דרכם אינה יכולה להיות דרכם של בני ישראל בארצם.