אני משתדל לקרוא את התורה כאילו היא כתובה עלי. לכן היא גם כתובה אלי. היא מספרת לי, ולכל אחד מאתנו, את סיפור השורש של חייו. להט החרב המתהפכת חוסם מפני את הדרך בחזרה לגן עדן עד שאדע באמת מהי דעת טוב ורע, חטא קנאתו של קין רובץ לפתחי, קשת בשמיים תזכיר לי כי קץ כל בשר כבר לא מיד אלהים יבוא (זה לא לגמרי מרגיע אותי), ובני אדם שבונים מגדלים שראשם בשמיים למען עשות להם שם, מדאיגים אותי מאוד.

ככל שאני מתקדם בקריאה, אני מתקדם אלי. הנה האב הרם, אבינו, כבר מתהלך בארץ הזו שכאן לאורכה ולרוחבה. משפחת אבינו (א. אבינו, י. אבינו) היא המשפחה שלי. בריתה עם אלהים טבועה בבשרנו. כאן, בפרשת "וירא" אפילו מדובר עלינו, החיים כאן היום, ועל יעודנו, במפורש: בעוד מלאכיו יורדים אל סדום לשחתה, אומר ה': "המכסה אני מאברהם אשר אני עושה? ואברהם היו יהיה לגוי גדול ועצום ונברכו בו כל גויי הארץ. כי ידעתיו למען אשר יצווה את בניו וביתו אחריו ושמרו את דרך ה' לעשות צדקה ומשפט, למען הביא ה' על אברהם את אשר דבר עליו" (בראשית י'ח, י'ז-י'ט).

בין השניים יש ברית. ה', כך אני מבין זאת, מזכיר לעצמו את הקשר הזה לפני שהוא הולך לחולל הרס, כפי שהוא מקים לעצמו את הקשת בענן, כאות ברית עם האנושות, לאחר שחולל את המבול. המכסה אני מבן בריתי את כוונותיי? מה ערכה של ברית וחברות אמת אם יש בה הסתרה וכיסוי? ותוך כך הוא מזכיר לעצמו, ואולי בשמחה, מדוע בחר באברהם לבן בריתו: הן הוא יהיה לגוי גדול ולברכה לאנושות, אלהים יעשה אותו לכזה, והוא "ידע" ("כי ידעתיו") אותו למטרה מסוימת: למען יצווה את בניו וביתו אחריו וגו'.

"לדעת" מישהו, זה יותר מ"להכיר" אותו. אפשר לדעת משהו רק מתוך קשר עמוק איליו, שכבר הופך לחלק ממך. לדעת את מהותו, ידיעה אינטימית.
מדובר בדעת, לא באיסוף ידיעות.

האדם, כך כתוב, "ידע" את חוה אשתו (בראשית ד, א). מהידיעה הזו הרתה את קין. ידיעתו של ה' את אברהם היא "למען אשר יצווה את בניו וביתו אחריו ושמרו את דרך ה' לעשות צדקה ומשפט". לא שמענו בכתובים את אברהם מצווה זאת על בניו במפורש, אולי הציווי הוא בדוגמה והמופת שנתן בחייו.

ומהו הציווי. "ושמרו את דרך ה'" – לנו מסופרת דרכו של ה', ככל שאנחנו מסוגלים להשיג, בתורה. לאברהם לא הייתה תורה ללמוד ממנה, חייו הם הלימוד.

הוא, אכן, כל הזמן בדרך, שהיא "דרך ה", והיא כזו משום שה' מנחה אותו להפוך אותה לדרכו שלו. הוא בדרך מ"לך לך מארצך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך"" (יב א) דרך "התהלך לפני והיה תמים" (בראשית י'ז, א') ועד ה"לך לך אל ארץ המוריה ואעלהו שם לעולה" המצמרר שבפרשתנו. ירידתו למצרים מחמת הרעב, גיחת
הקומנדו שלו לדמשק כדי לחלץ את לוט משביו – כל אלה תחנות בדרך, שיעורים להבנת "דרך ה".

מהי הדרך הזו? מהו "הטאו של אברהם", הדרך שאמורה להיות שלנו, מה תכליתה?

אני קולט שהדרך הזו מאופיינת בקשב. אברהם שומע את ה' והוא שומע את עצמו. יציאתו ממצרים, "כבד מאוד בכסף וזהב", וידיעתו את הנסיבות שהביאו איליו את העושר הפסול הזה, אולי תרמה לכך שאינו מוכן ליטול מאומה ממלך סדום. הפקרתו את שרה אל בית פרעה אולי לימדה אותו נאמנות. פרידתו מלוט היא אולי הכנה לכך שיהיה עליו להפריד בין ישמעאל ליצחק. קשב ומסירות למה שנשמע יוצרים דרך. תכליתה של הדרך הזו, להבנתי, היא להתנתק מכל עבודת אלילים.

חלקנו, שמזמן לא פתחו את ספר בראשית, מתפלאים שאינם מוצאים בו את המדרש שסיפרו לנו בגן, כאילו הוא חלק מהתורה, איך שיבר אברהם את הפסילים בבית תרח אביו באור כשדים. בתורה אין זכר לסיפור הזה, אבל הוא מציין קו אופי מהותי באברהם: הוא קשור למקום אך נטול בעלות עליו, יש לו הרבה כסף אבל אינו משועבד לו, הוא נשוא פנים אבל לא קשור לכבוד, הוא לא כבול לעברו (מולדתך ובית אביך) – הוא לא קשור לכל מה שמקבע את האדם למקומו ועוצר את התפתחותו. הוא קשור לדרך. אפילו המבחן האחרון והקשה מכל שלו, עקידת יצחק, הוא שיעור משותף, לו ולה', בהבנת מהותה של "דרך ה'", כנגד האלילות. בפרשיה ההיא מופיע פעמים רבות השורש ר.א.ה ("וירא את המקום מרחוק", "אלהים יראה לו השה לעולה", "וירא והנה איל", "ויקרא שם המקום ההוא ה' יראה"). אולי זה רמז לכך שה' ואברהם לא ראו משהו בראשית הנסיון הזה ("והאלהים ניסה את אברהם" כ'ד, א) שנוצר מתשוקתם ההדדית. הם לא ראו את יצחק.

איש כזה, שהוריש דרך כזו, יכול לצוות על צאצאיו לעשות צדקה ומשפט משום שצדקה ומשפט הם כבר חלק ממנו. לכן, הוא יכול לשאול את ה', בהזכירו לו את דרכו שלו עצמו, "האף תספה צדיק עם רשע?"

הדרך הזו, החיה, המתפתחת, הלא אלילית, אמורה להיות דרכנו. האם אנחנו הולכים בה? האם, כשאנחנו מתכננים עונשים קולקטיביים לאנשי החמס והחמאס, אנחנו שואלים "האף נספה צדיק עם רשע"? האם העבר הלאומי שלנו מציין תחילתו של מסע עבורנו, או שהפך לעבודת אלילים? ומה יחסנו למקום, לכסף, לכבוד? יחס חי וקשוב, או שאנחנו עובדים אותם כאליל?

עכשיו עונת בחירות. הנה האלילים מוצגים שוב: "שלום ובטחון", "צדק חברתי" "משילות" (אליל חדש?). האם יש בהן משהו חי, בסיסמאות ההלו, שמתיימרות להיות "דרך"?

איפה אנחנו איפה "דרך ה'"?

שבת שלום!