Don't you know I'm still standing better than I ever did
Looking like a true survivor, feeling like a little kid
I'm still standing after all this time
Picking up the pieces of my life without you on my mind

I'm still standing yeah yeah yeah
I'm still standing yeah yeah yeah..

אלטון ג'ון במיטבו, שיר שממש זכור לי בתור ילד, בשיר, בתחושה שיש לך כשאתה שומע אותו – שכל מה שאתה רוצה לעשות זה לחבק ולהגיד גם אני עומד כאן איתך – היום בצהריים נזכרתי בו שוב..

עשרה נסיונות נתנסה אברהם אבינו, כך אומרת לנו המשנה במסכת אבות –
עשרה נסיונות נתנסה אברהם אבינו עליו השלום ועמד בכולם להודיע כמה חיבתו של אברהם אבינו עליו השלום:
מהם עשרת הנסיונות השונים? ר' עובדיה מברטנורא, פרשן המשנה מונה אותם –
עשרה ניסיונות – אחד, אור כשדים, שהשליכו נמרוד לכבשן האש. שני, לך לך מארצך. שלישי, ויהי רעב. רביעי, ותוקח האשה בית פרעה. חמישי, מלחמת המלכים. שישי, מעמד בין הבתרים, שהראהו שעבוד מלכיות. שביעי, המילה. שמיני, וישלח אבימלך ויקח את שרה. תשיעי, גרש האמה הזאת ואת בנה. עשירי, העקידה:

ר' יונה, פרשן ספרדי בן המאה ה-13 חושב אחרת.
אמנם יש הגיון בסידור הדברים לפי ברטנורא – ניסיונות שהתחילו ב – 'לך –לך' אחד מסתיימים ב-'לך-לך' אחר. אברהם שנדרש בהתחלה לוותר על כל עברו, מתבקש בסוף הניסיונות לוותר גם על עתידו..
בכל זאת כותב רבנו יונה אחרת, העקידה היא רק הנסיון התשיעי, העשירי הוא כאן! בפתיחת הפרשה – קבורת אברהם את שרה
מה כאן בדיוק הנסיון? האם חשבנו שאברהם ינהג אחרת – איפה המתח של העקדה – יסכים או לא יסכים, יציית לאלהים, למצפונו..?

עמד בכולם
אולי צריך לפרש אחרת את המילה נסיון.
נסיון הופך אדם למנוסה, מחשל אותו, שֹם אותו במקום אחר ממה שהוא היה קודם. מהבחינה הזאת, לא משנה כל כך מה הוא בחר , או איך הוא התנהג – את הנסיון הוא עבר.
ייתכן שזו משמעות אפשרית אחרת לביטוי 'עמד בכולם'.
לאו דוקא הצליח, לא בטוח שבחר נכון –אבל עמד בכולם, לא נפל – יכול היה להביט סביבו ולמרות הכל להכריז – I'm still standing
רבנו יונה חושב שגם מות שרה זה נסיון – לא שאברהם היה צריך לבחור כאן משהו, אבל הוא באמצעו של נסיון גדול, התמודדות עם מותה של אשתו ועם הצורך להביאה לקבורה – לעמוד בקושי הזה- זהו ניסיון של ממש,לא ליפול.
הדבר בולט באופן מובהק בשיחה בינו לבין בני חת, שפותחת את הפרשה.

גר ותושב
(א) וַיִּהְיוּ חַיֵּי שָׂרָה מֵאָה שָׁנָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה וְשֶׁבַע שָׁנִים שְׁנֵי חַיֵּי שָׂרָה: (ב) וַתָּמָת שָׂרָה בְּקִרְיַת אַרְבַּע הִוא חֶבְרוֹן בְּאֶרֶץ כְּנָעַן וַיָּבֹא אַבְרָהָם לִסְפֹּד לְשָׂרָה וְלִבְכֹּתָהּ: (ג) וַיָּקָם אַבְרָהָם מֵעַל פְּנֵי מֵתוֹ וַיְדַבֵּר אֶל בְּנֵי חֵת לֵאמֹר: (ד) גֵּר וְתוֹשָׁב אָנֹכִי עִמָּכֶם תְּנוּ לִי אֲחֻזַּת קֶבֶר עִמָּכֶם וְאֶקְבְּרָה מֵתִי מִלְּפָנָי: (ה) וַיַּעֲנוּ בְנֵי חֵת אֶת אַבְרָהָם לֵאמֹר לוֹ: (ו) שְׁמָעֵנוּ אֲדֹנִי נְשִׂיא אֱלֹהִים אַתָּה בְּתוֹכֵנוּ בְּמִבְחַר קְבָרֵינוּ קְבֹר אֶת מֵתֶךָ אִישׁ מִמֶּנּוּ אֶת קִבְרוֹ לֹא יִכְלֶה מִמְּךָ מִקְּבֹר מֵתֶךָ: (ז) וַיָּקָם אַבְרָהָם וַיִּשְׁתַּחוּ לְעַם הָאָרֶץ לִבְנֵי חֵת: (ח) וַיְדַבֵּר אִתָּם לֵאמֹר אִם יֵשׁ אֶת נַפְשְׁכֶם לִקְבֹּר אֶת מֵתִי מִלְּפָנַי שְׁמָעוּנִי וּפִגְעוּ לִי בְּעֶפְרוֹן בֶּן צֹחַר: (ט) וְיִתֶּן לִי אֶת מְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה אֲשֶׁר לוֹ אֲשֶׁר בִּקְצֵה שָׂדֵהוּ בְּכֶסֶף מָלֵא יִתְּנֶנָּה לִי בְּתוֹכְכֶם לַאֲחֻזַּת קָבֶר: (י) וְעֶפְרוֹן יֹשֵׁב בְּתוֹךְ בְּנֵי חֵת וַיַּעַן עֶפְרוֹן הַחִתִּי אֶת אַבְרָהָם בְּאָזְנֵי בְנֵי חֵת לְכֹל בָּאֵי שַׁעַר עִירוֹ לֵאמֹר: (יא) לֹא אֲדֹנִי שְׁמָעֵנִי הַשָּׂדֶה נָתַתִּי לָךְ וְהַמְּעָרָה אֲשֶׁר בּוֹ לְךָ נְתַתִּיהָ לְעֵינֵי בְנֵי עַמִּי נְתַתִּיהָ לָּךְ קְבֹר מֵתֶךָ: (יב) וַיִּשְׁתַּחוּ אַבְרָהָם לִפְנֵי עַם הָאָרֶץ: (יג) וַיְדַבֵּר אֶל עֶפְרוֹן בְּאָזְנֵי עַם הָאָרֶץ לֵאמֹר אַךְ אִם אַתָּה לוּ שְׁמָעֵנִי נָתַתִּי כֶּסֶף הַשָּׂדֶה קַח מִמֶּנִּי וְאֶקְבְּרָה אֶת מֵתִי שָׁמָּה: (יד) וַיַּעַן עֶפְרוֹן אֶת אַבְרָהָם לֵאמֹר לוֹ: (טו) אֲדֹנִי שְׁמָעֵנִי אֶרֶץ אַרְבַּע מֵאֹת שֶׁקֶל כֶּסֶף בֵּינִי וּבֵינְךָ מַה הִוא וְאֶת מֵתְךָ קְבֹר: (טז) וַיִּשְׁמַע אַבְרָהָם אֶל עֶפְרוֹן וַיִּשְׁקֹל אַבְרָהָם לְעֶפְרֹן אֶת הַכֶּסֶף אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּאָזְנֵי בְנֵי חֵת אַרְבַּע מֵאוֹת שֶׁקֶל כֶּסֶף עֹבֵר לַסֹּחֵר: (בראשית כג')

הכול הפוך כאן, דו שיח בין שני עולמות, שנראה שלא מבינים זה את זה כלל.
אברהם נמצא בעולם אחד, אבל , ברגע הכי אינטימי וכואב של החיים, הוא מנותק מההוויה היומיומית. אותו מצב נפשי שהמשנה מכירה בו ויודעת בעקבות זאת 'לשחרר' אותו מחובותיו כלפי העולם הזה. מי שמתו מוטל לפניו – פטור מקריאת שמע, ומן התפלה ומן התפילין, ומכל מצות האמורות בתורה. (תלמוד בבלי , ברכות, דף יז עמוד ב')

בני חת, אולי מתוך נחמדות, אולי כי הם נבוכים ולא יודעים איך להתמודד, ויתכן גם שמסיבות פחות טובות, עושים את כל הטעויות. הם נמצאים שם כולם, כל בני העיר, בחוסר אינטימיות ברור, ומנהלים משא-ומתן קיבוצי עם אברהם על היכולת לקבור את אשתו.
דווקא מה שמצטייר כמחווה, מבטא את חוסר ההבנה למצבו. אברהם ר וֹצה לקנות.
הוא תלוש מהעולם, גר במובן הפיסי והרוחני, אשתו – עוגן הקביעות היחידי בחיי נוודותו נלקחה – והוא גר בארץ. ממילא הוא מחפש לקנות, משהו שיהיה שלו, נחלה שעל שמו תיקרא – לא במתנה, לא שמישהו יעשה לו טובה – הוא לא מוכן לשלם כסף, הוא חייב לשלם..
'תנו לי אחזת קבר עמכם..' – אחוזה, משהו שניתן לאחוז בו, ממילא 'ואקברה את מתי מלפני..'. קניין מקום משלו, יאפשר לקבור, להניח ולהנחם מעט – חיבור חדש ומסוים בעולם. בני-חת מציעים מתנות חינם
וַיַּעֲנוּ בְנֵי חֵת אֶת אַבְרָהָם לֵאמֹר לוֹ: (ו) שְׁמָעֵנוּ אֲדֹנִי נְשִׂיא אֱלֹהִים אַתָּה בְּתוֹכֵנוּ בְּמִבְחַר קְבָרֵינוּ קְבֹר אֶת מֵתֶךָ אִישׁ מִמֶּנּוּ אֶת קִבְרוֹ לֹא יִכְלֶה מִמְּךָ מִקְּבֹר מֵתֶךָ:
בתוך מילותיהם ,נמצא חוסר התוחלת שבדבריהם – 'במבחר קברינו קבור..איש ממנו את קברו..' אתה יכול לקבור אבל אצלנו, זה נשאר שלנו –אין כאן נחלה משלך.
אולי, דוקא עפרון שחז"ל אינם מרבים בשבחו, מבחין בזאת כשהוא נוקב מחיר מופקע, הצורך לשלם, ובגדול – ממומש. ולא רק שרה, אלא גם אברהם 'באים אל מנוחתם'.

(יז) וַיָּקָם שְׂדֵה עֶפְרוֹן אֲשֶׁר בַּמַּכְפֵּלָה אֲשֶׁר לִפְנֵי מַמְרֵא הַשָּׂדֶה וְהַמְּעָרָה אֲשֶׁר בּוֹ וְכָל הָעֵץ אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה אֲשֶׁר בְּכָל גְּבֻלוֹ סָבִיב: (יח) לְאַבְרָהָם לְמִקְנָה לְעֵינֵי בְנֵי חֵת בְּכֹל בָּאֵי שַׁעַר עִירוֹ: (יט) וְאַחֲרֵי כֵן קָבַר אַבְרָהָם אֶת שָׂרָה אִשְׁתּוֹ אֶל מְעָרַת שְׂדֵה הַמַּכְפֵּלָה עַל פְּנֵי מַמְרֵא הִוא חֶבְרוֹן בְּאֶרֶץ כְּנָעַן: (כ) וַיָּקָם הַשָּׂדֶה וְהַמְּעָרָה אֲשֶׁר בּוֹ לְאַבְרָהָם לַאֲחֻזַּת קָבֶר מֵאֵת בְּנֵי חֵת: ס
* *

כולנו בני אברהם
כך פותח עמיחי את אחד משיריו. ההמשך אצלו אמנם מדבר על עניין אחר, שבירת האלילים של דור האבות. אך ההכרזה תקפה לעניות דעתי, לענייננו.
בסוגיית אונאת דברים, אותה אנו לומדים בימים אלו עם תלמידי "קולות", מצטטת המשנה פסוק המדבר בגרים, כמקור לכל סוגיית האונאה "וגר לא תונה ולא תלחצנו..".
אונאה היא מושג הקיים גם מעבר לעולמו של הגר, אך נדמה שיש כאן אמירה אחרת.
כולנו גרים, בעיקר כל מי שבא לקנות, מי שחסר משהו, מי שאחיזתו בעולם חסרה איזה שהוא פרט.
אנו מצווים לנהוג עם אדם כזה קודם כל בהגינות, לראות בדיוק מה הוא צריך, ולהציע את אותו הדבר, לא מעבר ולא במחיר מופקע. אבל אולי יותר מזאת. בעיקר אנחנו מצווים להקשיב – למקום שממנו הוא בא, למצבו, ולצורך של כל אחד, בזמנים שונים, למצוא, גם בעזרתנו, מנוחה ונחלה.
שבת שלום.