המדרש על פרשתנו מתאר שיחה שהתנהלה בין ר' יוסי בר חלפתא לבין מטרונה (אישה נכבדה), אשר מנוחתה הוטרדה מהשאלה: מה עושה הקב"ה מאז סיום בריאת העולם, הרי יש לו המון..המון..זמן ,מה הוא עושה?
ובלשון המדרש בראשית רבה ס"ח פיסקה ד':
(ד) רבי יהודה בר סימון פתח (תהלים סח) "אלהים מושיב יחידים ביתה.." מטרונה שאלה את ר' יוסי בר חלפתא, אמרה לו לכמה ימים ברא הקב"ה את עולמו, אמר לה לששת ימים, כדכתיב (שמות כ) "כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ". אמרה לו, מה הוא עושה מאותה שעה ועד עכשיו, אמר לה הקב"ה יושב ומזווג זיווגים – בתו של פלוני לפלוני, אשתו של פלוני לפלוני, ממונו של פלוני לפלוני…"
המטרונה שהופתעה מהתשובה, הביעה כמין תמיהה המהולה בזלזול:
"..אמרה לו ודא הוא אומנתיה ?(וזו היא אומנותו?) אף אני יכולה לעשות כן, כמה עבדים כמה שפחות יש לי, לשעה קלה אני יכולה לזווגן.."
אכן נראה פשוט, הרי זיווג זה לשים שנים ביחד מה הבעיה? אבל כנראה ר' יוסי רואה משהו שהיא לא רואה:
"אמר לה: אם קלה היא בעיניך, קשה היא לפני הקב"ה כקריעת ים סוף. הלך לו ר' יוסי בר חלפתא."
סוף הסיפור ידוע ומפורסם:
"מה עשתה, נטלה אלף עבדים ואלף שפחות והעמידה אותן שורות שורות. אמרה פלוני יסב (יתחתן) לפלונית, ופלונית תיסב (תתחתן) לפלוני, וזיווגה אותן בלילה אחת. למחר אתון לגבה, דין מוחיה פציעא (למחרת באו אליה, זה מוחו פצוע) דין עינו שמיטא (זה עינו שמוטה), דין רגליה תבירא (זה רגלו שבורה).
אמרה להון מה לכון, חדא אמרה לית אנא בעי לדין ודין אמר לית אנא בעי לדין (שאלה אותם מה קרה לכם, אמרה אחת אין אני רוצה אותו, וזה אמר אין אני רוצה לזו). מיד שלחה והביאה את ר' יוסי בר חלפתא אמרה לו לית אלוה כאלהכון, אמת היא תורתכון, נאה ומשובחת יפה אמרת. (מיד קראה לר' יוסי ואמרה לו אין אלוה כאלוהיכם אמת היא תורתכם ,נאה ומשובחת). אמר לא כך אמרתי לך אם קלה היא בעיניך קשה היא לפני הקב"ה כקריעת ים סוף.

דווקא ה"טרויאליות" של הזיווג ואולי סוד הזיווג, גורם לאותה מטרונה להתפעל ולומר אמת תורתכם.
סודו של הזיווג.
הזוהר טוען שאחד מסודות ויסודות העולם הוא שהכל בסוד זכר ונקבה.
אקדים ואומר שעל פי הבנתי כשמדברים על זיווג אין הכוונה רק לזיווג זכר ונקבה, אלא המשמעות מתרחבת לסוד כל אינטראקציה שיש לנו בעולם, וכמו שר' נחמן אומר, שגם השומע תורה מחבירו יש בזה בחינת זיווג, ואולי אף בכתיבה זו שאני יושב וכותב עכשיו, ואת/אתה קוראים זאת יש בחינת זיווג, קשר, שיח.
אני זוכר שבשיחה שהיתה לי עם אחד ממורי ורבותי הוא אמר ששאלה מכרעת היא, האם מזיווג זה נוצר "הריון". לפעמים אתה מדבר עם חברך או מעביר שיעור ולא קרה כלום, ולפעמים אנשים התלהבו מאיזה רעיון, אבל זמן קצר אחר כך מתברר שזה היה "הריון מדומה". וזו שאלה מכרעת שמטרידה הרבה מלמדים, ואולי הרבה אנשים שמשוחחים איש עם רעהו.
מדרש זה מופיע בתחילת פרשתנו מסופר כי יעקב יוצא לחרן.
לשם מה? ברור ולא ברור.
בפרשה הקודמת קראנו שרבקה דואגת שמא עשיו ירצה לנקום ביעקב ולהורגו, ורק אז מחליטה שעדיף שיעקב ילך לחרן לבית אחיה ויתחתן. אם כך, אנחנו הולכים לקראת חתונה, אבל המניע מורכב. וכך יעקב מוצא עצמו ב"דרך" לא קלה. בניגוד למסעות של אברהם, אפילו בניגוד להליכתו של אליעזר עבד אברהם לקחת אישה ליצחק אביו – יעקב יוצא ללא רכוש, בלי גמלים וזהב, אלא עם הרבה "לבדיות" וצלילים נוספים המתלווים לעמידה מול ה"לא ידוע" שאנחנו יכולים לקרוא ולזהות בפסוקים המתארים את חלומו .
וגם פה נזדקק להבחנה מעניינת של המשך המדרש:
"אמר רבי ברכיה, כלשון הזה השיבה ר' יוסי בר חלפתא – הקב"ה יושב ועושה סולמות, משפיל לזה ומרים לזה, ומוריד לזה ומעלה לזה, הוי אומר (תהלים עה) "אלהים שופט זה ישפיל וזה ירים." יש שהוא הולך אצל זיווגו, ויש שזיווגו בא אצלו. יצחק בא זיווגו אצלו, שנאמר (בראשית כד) "ויצא יצחק לשוח בשדה" יעקב הלך אצל זיווגו שנאמר "ויצא יעקב מבאר שבע"

המדרש מבחין בין שני סוגי זיווג: מי שהולך אל זיווגו ומי שזיווגו בא אצלו. יצחק בא זיווגו אצלו, ויעקב הלך לזיווגו, לכאורה פשוט?
פשוט ומורכב, והרי יעקב יש אצלו את שתי הבחינות – לקראת רחל הוא הלך, אבל את לאה הביאו אצלו.
האם מדובר פה רק על הבדלי כיוון: מי הלך אצל מי, או שיש פה הבחנה עמוקה יותר?
וכך מפרש זאת ה"בית יעקב" על פי דרכו החסידית:
"העניין בזה כי זווג האישה הוא עזר שהשם יתברך שולח לו לאדם, כדכתיב: "אעשה לו עזר", ויש בזה שני סוגים, אחד הוא האדם לוקח לו סיוע כפי הבנתו, ומכלכל בדעתו איך לעזור לנפשו, וזהו מי שהולך אצל זיווגו. והשני הוא מי שהשם יתברך שולח לו סיוע שלא מדעת, וכעניין "הפרו תורתך" משום "עת לעשות להשם", וזהו מי שזיווגו בא אצלו. וזה גדול ומעולה ממה שהאדם לוקח לו מדעתו…"
יש סיוע, מפגשים, דברים שאנו פוגשים בעולם, שהם על פי הבנתנו, ואף יותר מזה, אנחנו מחפשים אותם, צועדים לקראתם. לפי "דעתנו" זה הדבר שיסייע לנו, יגאל אותנו..סוף כל הצרות ותחילתה של גאולה.
יעקב רואה את רחל והוא מתאהב מיד, ולקראת החתונה הוא מתקדם במשך שבע שנים.
אבל יש זיווגים שפוגשים אותנו בחיינו והם מעבר לדעת, ללא כל הגיון. לפעמים הם מפתיעים אותנו ואפילו בעל כורחנו. הם מעבר להגדרותנו ו"השקפת עולמנו", האופן שדרכו אנו משקיפים על העולם.
ה"בית יעקב" מרחיב בהמשך דבריו שהכוונה אף לדברים שאדם עושה ונראים בהתחלה שהם כישלון, שבמבט ראשון "ידמה לאדם שאינו עושה טוב", ואחר כך מתבררים לטוב.. מתבררת משמעותו של התהליך, וטוען ה"בית יעקב" שזיווג זה מעולה מהראשון, אולי כי פה נפתח לך פתח שלא חשבת עליו, שהוא מוביל אותך הלאה.
זיווגו של יעקב עם לאה נקרא בזוהר הקדוש: 'עלמא דאיתכסיה' (עולם המכוסה ) וטוען ה"בית יעקב" שזה מה שמאפיין באופן כללי את בני לאה: "כי בני לאה לא היו נושאים חן כל כך על הגוון כבני רחל, כי היו צריכים לברורים כמו יהודה ותמר וראובן ובילהה.. ואף שאחר כך נתברר שהם גדולים אדם אינו רוצה
להכניס עצמו בספק…. כי האדם רוצה לילך בטוח בכל דרכיו וכו'.."
ישנם שני סוגי אנשים, האחד תמיד רוצה להיות בסדר, הוא הלך אחר "דעתו", מה שהוא מבין (ובדרך כלל זה גם מה שמקובל בחברה) שזה בסדר, לא עבר את הגבול. ויש מי שמעשיו תמיד מורכבים, קורים לו דברים, הוא פתוח למפגשים "לא ברורים", שיש בהם שאלה, אבל מה לעשות הקב"ה מפגיש אותו איתם.
הוא פתוח להיות גם במצב גם של חוסר בטחון, שבמפגש יש פתיחות גם מעבר לגבולות דעתו והחברה. הוא מסוגל או פתוח לפגוש דברים שהם מעבר לאג'נדה שהוא כלוא בה (בין אם זה "שלום" או "ארץ ישראל", תל אביב או ירושלים ימין או שמאל אם להרחיב זאת לסטריאוטיפים הישראלים).
אם כן, כך מתוארת גם מלכות ישראל, זרעו של יהודה שיש דברים ו"זיווגים" שדורשים ברור האם הם טובים, ובאיזה אופן ולאן הדברים הולכים ומתקדמים.
השאלה היא האם האדם יכול לפקוח עיניו ב"זיווג שבא אצלו" ולהישאר כלפי זה סבלן ובעמדה של אמפטיה מול חייו ,ולהתחקות אחר הסוד שבדבר (אין זה אומר שהוא אינו נוקט עמדות מול זה אבל יש בו גם איזה שאלה או מקום פתוח באופן מורכב). כי יש סוד בעבודה שהוא נמצא בה, ויש סוד במשפחתו עם אישתו/בעלה וילדיו אשר חנן אותו האלוקים.
ויש סוד בתרבות ובארץ שאנחנו חיים בה.
"ולית עלמא מתקיים אלא ברזא" (זוהר). ואין העולם מתקיים אלא בסוד.

(תודה לחברי בקבוצת הבוגרים המחפשים איתי ביחד פרשה ופישרה,שאיתם התבררו נקודות מתוך הדברים).