בפתח פרשת לך לך מצווה ה' את אברם לצאת מארצו וממולדתו וללכת אל ארץ כנען. אמנם פגשנו אנשים, כמו נח, שנבחרו על ידי ה' כבר בפרקים הקודמים, אבל זוהי הפעם הראשונה שלבחירה מלווה הבטחה – 'ואעשך לגוי גדול ואברכך ואגדלה שמך והיה ברכה'. הבחירה באברהם תהפוך לבחירה בעם ישראל.

והנה מעניין שבחירה זו כלל אינה מנומקת. אם בנח נאמר שהיה צדיק תמים בדורותיו, או בפרשת בני נח מסופר מה עשה בנו הקטן של נח לאביו, הרי כאן אין כל נימוק לבחירה. למעשה, איננו יודעים על אברם זה שום דבר. גם על הארץ שאליה בוחר ה' להביא את אברם אין מסופר לנו דבר ואפילו שמה של הארץ איננו ידוע.

כבר חז"ל חשו שיש כאן חידה גדולה וטרחו לספר את תולדותיו של אברם מילדותו ועד לבחירתו של הקדוש ברוך הוא. בבראשית רבה מסופר הסיפור הידוע על תרח אביו של אברם שהיה מוכר צלמים ויום אחד הושיב את אברהם מוכר תחתיו. במקום לשבח את מיקחם של הקונים היה אברהם לועג להם – איך אדם בן חמישים שנה עובד לפסל שהוא בן יום אחד.

עוד מובא בבראשית רבה המשל הבא – 'אמר ר' יצחק (משל) לאחד שהיה עובר ממקום למקום וראה בירה אחת דולקת, אמר תאמר שבירה הייתה בלא מנהיג, הציץ בעל הבירה אמר לו אני הוא בעל הבירה, כך לפי שהיה אברהם אבינו אומר תאמר שהעולם בלי מנהיג, הציץ הקב"ה אמר לו אני הוא המנהיג אדון כל העולם'.

המדרשים הללו וכיוצא באלו אינם באים רק להשביע את סקרנותנו לגבי זהותו ותולדותיו של בחירו של האל. הם באים לענות על השאלה שבה פתחנו, במה זכה אברם להיות בחירו של האל?

תשובתם של מדרשים אלה משנה לחלוטין את הסיפור המקראי. כאן, לא הקדוש ברוך בחר באברם, אלא אברם הכיר את הקב"ה ובחר בו.

הבחירה באברם כפי שהיא מוצגת בפרשת לך לך היא בחירה שרירותית. היא חסד אלוהי שאין לו שום טעם. עם ישראל, בניו של אברהם אבינו, גם הוא נבחר בזכות אהבת ה' לאברהם, ואין אהבה זו תלויה בשום דבר. כל אחד ואחד מבניו של עם ישראל הוא בחירו של האל רק בזכות היותו בן למשפחת אברהם אבינו.

המדרשים שקראנו הופכים את הבחירה למשהו אחר לגמרי. אברהם הוא שהכיר באל ובחר בו.

תפישה זו שאת ניצניה ראינו בבראשית רבה פיתח הרמב"ם בהלכות עבודה זרה פרק א'. הרמב"ם מספר שם איך טעו בני האדם והלכו ועבדו עבודה זרה, חוץ מיחידים בעולם עד שנולד אברהם אבינו.

'כיוון שנגמל איתן זה התחיל לשוטט בדעתו והוא קטן והתחיל לחשוב ביום ובלילה… עד שהשיג דרך האמת והבין קו הצדק מתבונתו הנכונה וידע שיש שם אלוה אחד…ובן ארבעים שנה הכיר אברהם את בוראו. כיון שהכיר וידע התחיל להשיב תשובות על בני אור כשדים ולערוך דין עימהם ולומר שאין זו דרך האמת שאתם הולכים בה ושיבר הצלמים…והתחיל לעמוד ולקרוא בקול גדול לכל העולם ולהודיעם שיש שם אלוה אחד לכל העולם ולו ראוי לעבוד. והיה מהלך וקורא ומקבץ העם מעיר לעיר ומממלכה לממלכה עד שהגיע לארץ כנען והוא קורא שנאמר ויקרא שם בשם ה' אל עולם. וכיון שהיו העם מתקבצין אליו ושואלין לו על דבריו היה מודיע לכל אחד ואחד כפי דעתו עד שיחזירהו לדרך האמת עד שנתקבצו אליו אלפים ורבבות והם אנשי בית אברהם ושתל בלבם העיקר הגדול הזה…והיה הדבר הולך ומתגבר בבני יעקב ובנלווים עליהם ונעשית בעולם אומה שהיא יודעת את ה"

אברהם הוא שבחר בקדוש ברוך הוא, וכך כל אחד ואחד מבני ביתו, ובסופו של דבר כל אחד ואחד מעם ישראל. עם ישראל איננו עם נבחר, אלא קבוצה של אנשים שבחרה ללכת בדרכיו של אברהם אבינו.