הרבה דברים 'מתחבאים' להם בתוך השפה העברית שלנו. כשמגיעים לדברים שאנו לובשים אנחנו מגלים שהרבה מהמילים נושאים משמעות שלילית מסוימת.
בבגד יש בגידה, במעיל מעילה לבוש מלשון בושה… כביכול לומר שכל הכיסויים האלו שאנחנו עוטים על עצמנו יום יום יש בהם משהו שמסתיר אותנו, שבוגד או מועל באמת כלשהי, שלא נחשפת לעולם.

יוסף, בפרשות האחרונות בספר בראשית, מסמל מישהו שבמהלך כל חייו מתמודד שוב ושוב עם האני הפנימי שלו, אל מול הלבושים החיצוניים.

יוסף מילדותו עטוף בבגדים, ומחליף אותם שוב ושוב.

בילדותו הוא זוכה לבגד אחר מכולם.
ג וְיִשְׂרָאֵל, אָהַב אֶת-יוֹסֵף מִכָּל-בָּנָיו–כִּי-בֶן-זְקֻנִים הוּא, לוֹ; וְעָשָׂה לוֹ, כְּתֹנֶת פַּסִּים.

את הבגד הזה יורידו מעליו האחים ויזרקו אותו ערום לבור.
כג וַיְהִי, כַּאֲשֶׁר-בָּא יוֹסֵף אֶל-אֶחָיו; וַיַּפְשִׁיטוּ אֶת-יוֹסֵף אֶת-כֻּתָּנְתּוֹ, אֶת-כְּתֹנֶת הַפַּסִּים אֲשֶׁר עָלָיו.

יוסף מגיע למצרים ומקבל אצל פוטיפר בגדים חדשים, מן הסתם בגד מהודר, של ראש צוות המשרתים בבית. גם הבגד הזה נקרע מעל יוסף, חלקו נשאר אצל אשת פוטיפר שמעלילה עליו עלילות שווא,
יב וַתִּתְפְּשֵׂהוּ בְּבִגְדוֹ לֵאמֹר, שִׁכְבָה עִמִּי; וַיַּעֲזֹב בִּגְדוֹ בְּיָדָהּ, וַיָּנָס וַיֵּצֵא הַחוּצָה.

ושוב יוסף נזרק אל הבור, ומחליף שוב את בגדיו למדי אסיר.

את הבגדים האלה הוא ילבש שנתיים. עד ששר המשקים, שבהתחלה שכח אותו, ייזכר בו פתאום בעקבות חלום פרעה – יוסף ייקרא לדגל ו… שוב יקבל בגדים חדשים.
יד וַיִּשְׁלַח פַּרְעֹה וַיִּקְרָא אֶת-יוֹסֵף, וַיְרִיצֻהוּ מִן-הַבּוֹר; וַיְגַלַּח וַיְחַלֵּף שִׂמְלֹתָיו, וַיָּבֹא אֶל-פַּרְעֹה.

הפרק האחרון בסיפור הזה, מופיע בפרשתנו.

יוסף מסיר את כל המסכות, ולאחר נאום מרגש עמוק מהלב של אחיו הבכור יהודה, 'נשבר' ומגלה את זהותו האמיתית לאחיו
א וְלֹא-יָכֹל יוֹסֵף לְהִתְאַפֵּק, לְכֹל הַנִּצָּבִים עָלָיו, וַיִּקְרָא, הוֹצִיאוּ כָל-אִישׁ מֵעָלָי; וְלֹא-עָמַד אִישׁ אִתּוֹ, בְּהִתְוַדַּע יוֹסֵף אֶל-אֶחָיו.
ג וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל-אֶחָיו אֲנִי יוֹסֵף, הַעוֹד אָבִי חָי; וְלֹא-יָכְלוּ אֶחָיו לַעֲנוֹת אֹתוֹ, כִּי נִבְהֲלוּ מִפָּנָיו.
ד וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל-אֶחָיו גְּשׁוּ-נָא אֵלַי, וַיִּגָּשׁוּ; וַיֹּאמֶר, אֲנִי יוֹסֵף אֲחִיכֶם, אֲשֶׁר-מְכַרְתֶּם אֹתִי, מִצְרָיְמָה.

הערה קטנה ומאוד מעניינת של רש"י, מעמידה אותנו על עומק הדברים.

(ד) גשו נא אלי – ראה אותם נסוגים לאחוריהם, אמר עכשיו אחי נכלמים, קרא להם בלשון רכה ותחנונים, והראה להם שהוא מהול: רש"י בראשית פרק מה

על פי דברינו האמירה הזאת של רש"י מכילה רעיון גדול. יוסף בסוף חייו באמת שם את בגדיו בצד.

מין הבנה עמוקה, שכל הבגדים שעברו עליו, באו והלכו, הם לא הוא, ושהיכולת להכריז בסוף 'אֲנִי יוֹסֵף אֲחִיכֶם' קשורה גם בהתנתקות מכל מה שסובב ועוטף אותו.

יש כאן סגירת מעגל יפה, אם תחילת ספר בראשית. שם, בחטא גן העדן, האדם שכח לרגע מי הוא ומה מטרתו, ולכן היה הקב"ה צריך לתפור לו בגדים.

ונשארנו עם מחשבה, שאולי בניגוד לסיפור המפורסם, דווקא כשהמלך עירום, הוא באמת מלך אמיתי.

שבת שלום