בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ: (בראשית א', א') מה פירושה של המילה הראשונה בתורה 'בראשית' ומה פירושו של הפסוק הראשון.

נבחן כיצד תורגמה המילה 'בראשית'.
אונקלוס (אחיינו הגר של טיטוס או עקילס הגר נכתב בתחילת המאה השנייה לספירה ונערך בבבל) פירש – 'בקדמין ברא ה'…'.
תרגום המיוחס ליונתן בן עוזיאל (נערך לא לפני המאה השמינית לספירה) – 'מִן אַוְולָא בְּרָא ה'…' כלומר 'בתחילה'.
תרגום ירושלמי מתרגם (כנראה תרגום נאופיטי/חדש, נמצא על ידי נזירים מומרים במאה ה1 או ה2 לספירה) – 'בחכמה ברא ה'…',
כל תרגום מבטא תפיסת עולם, ניסיון להתרחק מהגשמת האל וכן לענות על סוגיות תיאולוגיות כשאלת 'עולם קדמון' או 'עולם נברא', או פשוט כסיפור היסטורי 'בתחילה' או מהותי לכוחו של האל 'בחוכמה' נברא העולם !
בתרגום השבעים תורגם הפסוק במשמעות 'אלוהים ברא בראשית את השמים ואת הארץ' וזאת על מנת למנוע את הספק שקיים אל בשם 'בראשית' והוא זה שברא את אלוהים…

תרגום השבעים הוא תרגום יהודי לתורה ליהודי אלכסנדריה דוברי השפה היוונית והמסורת מייחסת את התרגום לתלמי השני מלך מצרים (פילדלפוס, מלך בין השנים 247-285 לפה"ס) מעשה המתואר בספר החיצוני 'אגרת אריסטריאס'. המלך הושיב שבעים (ושנים) מחכמי ישראל על מנת שיתרגמו כל אחד בנפרד ובכך תתברר מהימנות התרגום. בסיפור מתואר שכולם תרגמו בשווה אך לכול השבעים היו אותם שלושה עשר תיקונים, שינויים.

במסורת התלמוד (בבלי מגילה ט' ע"א) מופיעה ברייתא המתארת את מפעלו של תלמי –
"דתניא: מעשה בתלמי המלך שכינס שבעים ושנים זקנים, והכניסן בשבעים ושנים בתים, ולא גילה להם על מה כינסן. ונכנס אצל כל אחד ואחד ואמר להם: כתבו לי תורת משה רבכם. נתן הקדוש ברוך הוא בלב כל אחד ואחד עצה, והסכימו כולן לדעת אחת. וכתבו לו (בראשית א') 'אלהים ברא בראשית', (בראשית א') 'אעשה אדם בצלם ובדמות', (בראשית ב') 'ויכל ביום הששי, וישבות ביום השביעי', (בראשית ה') 'זכר ונקבה בראו', ולא כתבו בראם, (בראשית יא') 'הבה ארדה ואבלה שם שפתם', (בראשית יח') 'ותצחק שרה בקרוביה', (בראשית מט') 'כי באפם הרגו שור וברצונם עקרו אבוס', (שמות ד') 'ויקח משה את אשתו ואת בניו וירכיבם על נושא בני אדם', (שמות יב') 'ומושב בני ישראל אשר ישבו במצרים ובשאר ארצות ארבע מאות שנה', (שמות כד') 'וישלח את זאטוטי בני ישראל', (שמות כד') 'ואל זאטוטי בני ישראל לא שלח ידו', ט' ע"ב (במדבר טז) 'לא חמד אחד מהם נשאתי', (דברים ד') 'אשר חלק ה' אלהיך אתם להאיר לכל העמים', (דברים יז') 'וילך ויעבוד אלהים אחרים אשר לא צויתי לעובדם', וכתבו לו 'את צעירת הרגלים', ולא כתבו לו (ויקרא יא') 'ואת הארנבת', מפני שאשתו של תלמי ארנבת שמה, שלא יאמר: שחקו בי היהודים והטילו שם אשתי בתורה."

כל תיקון, שינוי בתרגום, מעיד שאף לחכמים היו שאלות מעין 'ביקורת המקרא',
מהו 'בראשית' ? וכן, מדוע ה' בבריאה ובעיקר בבריאת האדם מדבר בלשון רבים, נוסח המראה, לכאורה, שהוא מתייעץ עם…

תיקון נוסף בפרשה לפסוק (בראשית ב', ב') "וַיְכַל אֱלֹהִים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה וַיִּשְׁבֹּת בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִכָּל מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה:" המתורגם 'ויכל אלוהים ביום הששי ….וישבות ביום השביעי…', הביא את חכמי המדרש להסביר את כפל המעשה ביום השביעי, שלכאורה סותר זה את זה, כיצד 'ויכל', ה' גמר את מלאכתו בשביעי, ובו ביום 'וישבות' וכל זה ביום השביעי, וזה לשון המדרש: "אר"ש בן יוחאי בשר ודם שאינו יודע לא עתיו ולא רגעיו ולא שעותיו, הוא מוסיף מחול על הקודש, אבל הקב"ה שהוא יודע רגעיו ועתיו ושעותיו, נכנס בו כחוט השערה", (בראשית רבה פרשה י', ט') כלומר זה כוחו של ה', עובר כחוט השערה ממצב למצב.

ומכאן ל'חתיכה החסרה' – 'חסר פסוק' !
בכל יום בבריאה ישנה חתימה 'ויהי ערב ויהי בוקר' והנה ביום השביעי – חסר הפסוק !
המנהג לומר בפתיחת הקידוש בערב שבת 'ויהי ערב ויהי בוקר יום הששי, ויכולו…' הרי נסוב על ערבו של יום ה' ולמחרתו ביום השישי, מדוע אם כן, אין את הפסוק 'ויהי ערב ויהי בוקר יום השביעי/השבת' ?
על כך משיב הרבי מגור (הרב יהודה אריה ליב אלתר 1847 – 1905, מחבר הספר 'שפת אמת') בדרשתו בשנת תרמ"ג 1883 "…שבימי החול צריך להיות העבודה על ידי הגשמיות לכן כתיב בכל יום 'ויהי ערב' אחר כך 'ויהי בוקר' שבא האור על ידי הערב והחושך.
אבל בשבת לא כתב ערב, שיש בשבת קודש הארה מעין שהיה קודם החטא."

השבת כולה אור, אין בה את משמעות ה'ערב', לכן לא נכתב הפסוק 'ויהי ערב…שבת', בשבת עלינו לנסות למצוא ולחוש את 'האור' שבלילה, האור שבקצה המנהרה !

סיפורי בראשית על מה ולמה – מהו המסר ?
רבים המצטטים את דברי רש"י הפותח את פרשנות התורה במדרש תנחומא: –
"בראשית – אמר רבי יצחק לא היה צריך להתחיל את התורה אלא (שמות יב', ב') מ"החודש הזה לכם", שהיא מצוה ראשונה שנצטוו בה ישראל, ומה טעם פתח ב'בראשית', משום (תהלים קיא' ו') "כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים", שאם יאמרו אומות העולם לישראל לסטים אתם, שכבשתם ארצות שבעה גוים, הם אומרים להם כל הארץ של הקב"ה היא, הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו, ברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו:"

מדרש זה לכאורה מסיר כל ויכוח על בעלות על ארץ ישראל שהרי העולם בבעלות האל וברצונו… אך דומה שאין להתעלם מן הידיעה שה' אומר לאברהם בברית בין הבתרים 'כי לא שלם עוון האמורי' (בראשית טו', טז'), כלומר איני יכול להעניק לך, אברהם, את הארץ כל עוד האמורי חי בארץ.
יתרה על זאת בספר ויקרא (יח', כה' – כח') נאמר "וַתִּטְמָא הָאָרֶץ וָאֶפְקֹד עֲוֹנָהּ עָלֶיהָ וַתָּקִא הָאָרֶץ אֶת יֹשְׁבֶיהָ. וּשְׁמַרְתֶּם אַתֶּם אֶת חֻקֹּתַי וְאֶת מִשְׁפָּטַי וְלֹא תַעֲשׂוּ מִכֹּל הַתּוֹעֵבֹת הָאֵלֶּה הָאֶזְרָח וְהַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכְכֶם. כִּי אֶת כָּל הַתּוֹעֵבֹת הָאֵל עָשׂוּ אַנְשֵׁי הָאָרֶץ אֲשֶׁר לִפְנֵיכֶם וַתִּטְמָא הָאָרֶץ. וְלֹא תָקִיא הָאָרֶץ אֶתְכֶם בְּטַמַּאֲכֶם אֹתָהּ כַּאֲשֶׁר קָאָה אֶת הַגּוֹי אֲשֶׁר לִפְנֵיכֶם."
מכאן יש לומר שהארץ ניתנה ליושב בה בתנאי שיקיים את חוקי ה', אין הארץ ניתנת ללא תנאים. הברקה שלמדתי מאיש חינוך ד. פרלמן על שם ספרו של הרצל 'אלטנוילנד' – ארץ ישנה חדשה או תל – אביב, לכתוב את שם הספר 'אל/על – תנאי – לנד', ארץ ללא תנאים או ארץ בתנאי ש…

ביודעינו את קורות חייו של רש"י הלא הוא רבי שלמה יצחקי שנולד בטרוייש שבצפון צרפת 1040 וידוע שרש"י השתתף בצרות הכלל בגזירות תתנ"ו, 1096, מסע הצלב הראשון, בהן נהרגו יהודים רבים באשכנז על קידוש השם ונפטר בשנת 1105. הרי שניכר שפרשנותו על התורה מכוונת לציבור היהודי השומע את טענות הנוצרים על בעלות על הארץ שבשמה יוצאים למסעי הצלב. רש"י בצטטו מדרש זה מכוון לומר 'כל אחד יבוא זמנו', גם זמננו יגיע.

אכן אנו היושבים בציון מודעים לשאלת זכותנו על הארץ ודומה שכאן המקום להזכיר שהארץ ניתנת בתנאי ש… ולא, ללא תנאים, ויפה שעה אחת קודם בבירור התנאים !

מרתקת וחשובה בעיני הקדמת הנצי"ב לספר בראשית (ר' נפתלי צבי יהודה ברלין מוואלאז'ין 1817-1893, בפירושו 'העמק דבר', היה לראש הישיבה בוולוזי'ן בשנת 1853) המסביר מדוע ספר בראשית נקרא 'ספר הישר'.
"…והעניין שנתבאר בשירת האזינו על הפסוק "הצור תמים פועלו … צדיק וישר הוא". ששבח 'ישר', הוא נאמר להצדיק דין הקב"ה בחורבן בית שני שהיה דור עיקש ופתלתל. ופירשנו שהיו צדיקים וחסידים ועמלי תורה, אך לא היו ישרים בהליכות עולמים. על כן מפני שנאת חינם שבלבם זה את זה חשדו את מי שראו שנוהג שלא כדעתם ביראת ה' שהוא צדוקי ואפיקורס ובאו על ידי זה לידי שפיכות דמים בדרך הפלגה ולכל הרעות שבעולם עד שחרב הבית ועל זה היה צידוק הדין. שהקב"ה ישר הוא ואינו סובל צדיקים כאילו אלא באופן שהולכים בדרך הישר גם בהליכות עולם ולא בעקמומיות אף על גב שהוא לשם שמים שזה גורם חורבן הבריאה והריסות יישוב הארץ.
וזה היה שבח האבות שמלבד שהיו צדיקים וחסידים ואוהבי ה' באופן היותר אפשרי עוד היו 'ישרים' היינו שהתנהגו עם אומות העולם אפילו עובדי אלילים מכוערים מכל מקום היו עמם באהבה וחשו לטובתם באשר היא קיום הבריאה.
כמו שאנו רואים כמה השתטח אברהם אבינו להתפלל על סדום אף על גב שהיה שנא אותם ואת מלכם תכלית השנאה עבור רשעתם כמבואר למאמרו למלך סדום. מכל מקום חפץ בקיומם.
ובמדרש רבה פרשת וירא (פמ"ט) נאמר: "על זה שאמר הקב"ה לאברהם אבינו "אהבת צדק ותשנא רשע", אהבת להצדיק את בריותי ותשנא להרשיען, "על כן וגו' " והיינו ממש כאב המון גויים, שאף על גב שאין הבֵן הולך מישרים, מכל מקום, (עליך לפעול כ)שוחר שלומו וטובו.
וכן הוצק חן ודרך ארץ נפלא על דבר אברם ולוט כמו שנתבאר פ' לך לך.
וכן ראינו כמה נוח היה יצחק אבינו להתפייס ממשנאיו ובמעט דברי פיוס מאבימלך ומרעיו נתפייס באופן היותר ממה שביקשו ממנו כמבואר במקומו.
ויעקב אבינו אחר שהיטב חרה לו על לבן שידע שביקש לעוקרו לולי ה'. מכל מקום דבר עמו דברים רבים, עד שאמרו על זה בבראשית רבה (פע"ד) 'קפדנותן של אבות ולא ענוותנותן של בנים', עיין שם. ונתפייס עמו מהר.
וכן הרבה למדנו מהליכות האבות בדרך ארץ, מה ששייך לקיום העולם המיוחד לזה הספר שהוא ספר הבריאה ומשום הכי נקרא כמו כן 'ספר הישר' על מעשה אבות בזה הפרט."

לדעת הנצי"ב עלינו ללמוד מספר הישר כיצד לנהוג עם החושבים אחרת, הן בתוכנו, לא לומר בשם ה' על החושבים אחרת שהם … וכן עלינו ללמוד כיצד להתנהג עם האחר ואפילו עם השונא שהרי כולנו ברואי השם וכולנו נבראנו בצלם אלוהים.

ספר בראשית ופרשת בראשית מציבים בפני הקורא/ת, הלומד/ת שאלות, דילמות !
ידוע שבגישה המסורתית (עד לאחרונה!) לא נהגו לקיים שיעורי תנ"ך ולא בכדי, הקריאה מעוררת מחשבות…
(עיינו במאמרו של מרדכי ברויאר 'מנעו בניכם מן ההגיון' בספר 'מכתם לדוד', בר אילן תשל"ח' ובמאמרה של איריס פרוש ‬'מבט אחר על "חיי העברית ה’מתה’" : הבערות המכוונת בלשון העברית בחברה היהודית המזרח אירופית במאה הי"ט והשפעתה על הספרות העברית וקוראיה'‫ אלפיים 13 (תשנז) 1996)

קריאה זו אינה בהכרח רק בכיוון של 'כזה ראה וקדש' אלא אולי גם 'כזה ראה וחדש' !!!

חביב אדם – חביב 'האדם'
נחתום בדברי ר' ישראל ליפשיץ (1782 – 1861 גרמניה, דנצינג) על המשנה (אבות ג', יד'):
"הוא (ר' עקיבא) היה אומר חביב אדם שנברא בצלם, חבה יתירה נודעת לו שנברא בצלם שנאמר (בראשית ט) "בצלם אלהים עשה את האדם"… "

כותב ה'תפארת ישראל' (בפירושיו 'יכין' ו'בועז') על משנה זו:
(בפירושו 'יכין') הוא היה אומר חביב אדם – נראה לי ד"האדם" גרסינן, דהיינו: אפילו עובד כוכבים… שמע מינה שגם לעובדי כוכבים יש צלם אלהים

(ומרחיב בפירושו 'בועז') "אמר המפרש, ואגב דאתא לידן (ועכשיו שבא לידי), נימא בה מלתא (אומר בו דבר) שמצוה לפרסמו, דמימי נתקשתי במאמר זה של חז"ל ביבמות (סא' ע"א) דאמרינן התם (שם) 'אתם קרויים אדם ואין אומות העולם קרויים אדם'.
דקשה וכי ס"ד (סלקא דעתך, עולה על דעתך) שחז"ל יאמרו על עכו"ם שיש לו צלם אלוהים כפי שביררנו, שיהיה נחשב רק כבהמה.
ותו (ועוד), דא"כ מה זה דקאמר קב"ה "והייתם לי סגולה מכל העמים", ואי כל העמים רק כבהמות הארץ המה, לא יהיה מאמר זה רק כאומר "והייתם לי סגולה מכל הבהמות ומכל הקופים שדומין בתמונתם לאדם"
ותו (ועוד), דא"כ יהיה כל מעשיהם מעשה בהמה שאינו בעלת שכר ועונש, והרי דבר זה סותר למה דקיי"ל חסידי אומות העולם יש להם חלק לעוה"ב (כסנהדרין קה' ורמב"ם פ"ח ממלכים)
והרי גם לולא פה קדוש של רז"ל שאמרו לנו כן, כבר היינו יודעים דבר זה מצד השכל, דהרי צדיק ה' בכל דרכיו וחסיד בכל מעשיו.
ואנחנו רואים כמה מחסידיהן שמלבד שמכירין יוצר בראשית, ומאמינים בתה"ק (בתורה הקדושה) שהיא אלוהית, ועושין ג"ח (גמילות חסדים) גם לישראל, וכמה מהם שהיטיבו ביותר לכל באי עולם.
כהחסיד יענער שהמציא אפאקקענאימפפונג שעל ידה ניצולים כמה רבבות בני אדם מחולי וממיתה וממומין.
ודראקא שהביא הקארטאפעל לאייראפא שמעכב כמה פעמים הרעב.
וגוטענבערג שהמציא את הדפוס.
וכמה מהן שלא נשתלמו כלל בעוה"ז, כהחסיד רייכלין שהערה למות נפשו להציל שריפת השסי"ן שנצטווה מהקיסר מאקסימיליאן בשנת רסב' ע"י הסתת המומר פסעפפערקארן ש"ט עם הכמרים קשר של רשעים שלו, ורייכלין הנ"ל השליך נפשו מנגד, ובפעוליו הכריע לב הקיסר ליקח ציוויו הנ"ל לתורה ועי"ז רדפוהו רובו וימררהו אוייביו הכומרים ודחקוהו עד שמת בדוחקו ובשבירת לבו.
וכי ס"ד (סלקא דעתך – יעלה בדעתך ) שכל המעשים הגדולים האלו לא ישולמו לעוה"ב לאחר הפרגוד ח"ו (חס וחלילה) והרי הקב"ה אין מקפח שכר כל בריה."

ספר בראשית הוא ספר הישר מחייב קריאה פרשנית, חביב אדם, חביב האדם – כל אדם נברא בצלם יהא חביב.
כדברי המשנה (סנהדרין ד', ה') ללא התוספת המאוחרת 'מישראל' המצמצמת את משמעות האימרה:
"לפיכך נברא אדם יחידי, ללמדך, שכל המאבד נפש אחד (מישראל) מעלה עליו הכתוב כאילו איבד עולם מלא. וכל המקיים נפש אחת (מישראל) מעלה עליו הכתוב כאילו קיים עולם מלא.
ומפני שלום הבריות שלא יאמר אדם לחבירו אבא גדול מאביך,
ושלא יהו מינין אומרים הרבה רשויות בשמים ולהגיד גדולתו של הקדוש ברוך הוא שאדם טובע כמה מטבעות בחותם אחד וכולן דומין זה לזה ומלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא טבע כל אדם בחותמו של אדם הראשון ואין אחד מהן דומה לחבירו,
לפיכך כל אחד ואחד חייב לומר בשבילי נברא העולם

כל המציל נפש…