וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד" ( בראשית סוף פרק א')

יש הנוהגים לחתום כל שבוע בציטוט פסוק זה שסיכם את ששת ימי בראשית, כמבוא לאמירת קידוש בליל שבת. כאשר עבר עלינו שבוע קשה, אנו שואלים את עצמנו אם גם ביכולתנו להביט על כל אשר נעשה במבט דומה לזה של האלהים של המספר המקראי?

בפרשת השבוע הרווית פסוקים הזועקים: דרשני! – על דרך מדרש ומשל, מיתוס ומטאפורה, אלגוריה וארכיטיפ,סמל וסימבול -קשה לבחור במה לעסוק. אךהפסוק בו פתחתי כאן תובע תשומת לב במיוחד לאחר שאיחלנו אין-ספור פעמים "שנה טובה": מה מהות ה"טובה" בה בירכנו אנשים, האם היא משלימה או עומדת בניגוד לציפיותינו הריאליות? האם כוונתנו לחיים נטולי עול וצער, טרדות ועיצבונות?

כשאני קורא היום שאלהים ראה את כל אשר עשה והנה טוב מאד, אינני יכול שלא לתהות אודות טיב היכולת לראות עשרות אלפים של בני אדם שנהרגים בצונאמי ומיליונים במגפות, את חולי הסרטן והנכים, את אכזריות המלחמות ואת היכולת של בני האדם שנבראו בצלם אלהיםלגרום סבל תהומי, וגם להכריז:"טוב מאוד"? איזה אלוהים הוא זה המשקיף על כל אשר יצר ואשר ייווצר בעולמו שברא, כל שיתגלגל מבריאתו הבראשיתית – היתמות והבדידות, והגלמודיות של חולים, זקנים ובודדים, את סבל המוכים, "דמעת העשוקים ואין להם מנחם" (קהלת), זוועות ועולות שעוללו בני אדם זה לזה "עת אשר שלט האדם באדם לרע לו" (שם), עינוי עבדים והכאת ילדים, אונס נשים ורצח עמים, משטרים פאשיסטיים ורודניים, מלכים מגלומאניים, רוע קומוניסטי וקפיטליסטי – כל אשר יצר בעשרה מאמרות בהם ברא העולם, ולומר טוב מאד?! חכמה קטנה מאד להיות שבע רצון מעולם דמוי גן-עדן בתולי שטרם נתגלו בו קלקולים הנובעים מהתיישנות החומר- רעידות אדמה והרי געש, ומהתקלקלות בני האדם אותם בירך ביכולת לרבות כדגת הים וכעוף השמים, לשלוט בבני אדם אחרים, ולזהם את עולמו, לנצל אוצרות טבע ולהשחית יותר מכל יצור אחר; לבחור בין טוב לרע לא רק בנוגע לאכילת פירות אסורים אלא גם במעשים אלימים ואכזרים כלפי אחרים.

בעוד מספר פרקים אנו נקרא שאלהים משחית את כל עולמו בגלל שהוא רואה "כי רבה רעת האדם וכל יצר מחשבות לבו רק רע כל היום" (פרק ו' ) – האם אלהים לא היה משכיל לעשות אילו חיכה שבוע עד פרשת נח לפני שיכריז ש"כל אשר עשה – טוב מאד "? השאלות אינן חדשות, המקרא כמעט ותובע מאיתנו לשאול אותן, כפי שעושים נביאים ופילוסופים. מוגבלות המדיום מאפשרת נגיעה מאוד חלקית. "אמר רבי אבהו הקב"ה היה בורא עולמות ומחריבן בונה עולמות ומחריבן, עד שברא את אלו אמר דין הניין לי, יתהון לא הניין לי" (זה מהנה אותי, הקודמים – לא מהנים אותי) (בראשית רבה פרשה ט').

איןכאן הסבר אילו עולמות קדמו, אם אוכלסו, ולאחר כמה זמן היה מחריבם. רעיון זה של עולמות שקדמו לעולמנו ונחרבו היווה אחד מאבני היסוד לתורה הלוריאנית, היחס בין הניסיונות והכישלונות לבין מה שנוצר אחר כך. כאילו שגם לאלוהים היו שלבים רבים ואף טעויות עד שחשב ש"מצא את הנוסחה". גם לא מסופר כאן מדוע העולם הזה שלנו גורם לקב"ה הנאה, מה יש בזה העולם שהיה מספיק שונה מקודמיו כדי שישרוד. ואולי אין פה אלא תיאור מציאות: זה שאנחנו קיימים וכותבים שורות אלו – מוכיח שעולמנו מוצא חן בעיני האל (בינתיים..)

"אמר רבי שמעון בן אלעזר והנה טוב מאוד -והנה טובה שינה"(שם)

ה"מאוד"- זה דווקא השינה, הלא רציונאלי ולא מודע והגיוני. ה"מה שמעבר", הלא נשלט, ושמא: רק בהיעלמות ניתן לראות שזה טוב? אולי רק בשינה רואים זאת? דברי ר' שמעון אלו מזכירים לי פרשנות של ריש לקיש בפסקה קודמת (מדרש רבה שם) ש "טוב מאד"- זה עולם הבא". זה פתרון עתיק, המצאת עולם אחר שם יתגלה שהכל היה והינו: טוב! אך כבר נזדעק נגד זה איבן קרמזוב (דוסטויבסקי) "אפילו אם ישנו עולם כזה בו תתפייס אם הילד הנרצח עם רוצחו – אינני רוצה חלק בו. אני מחזיר את כרטיס הכניסה". שהרי זה יהווה ויתור על הסתכלותי האנושית, עלמבט שלי כפי שאני יודע את עצמי. אף אם"עולם הבא" איננו, כפיידוע לנו,'מקום' אחר אלאמצב תודעה אחר, הרי שמא זקוק אני ל"טובה שינה" בכדי לראות "טוב מאד"?

"רבי נחמן בשם ר' שמואל ב"ר נחמן אמר: הנה טוב מאד – זה יצר הטוב, והנה טוב מאד – זה יצר הרע" (שם)

מדרש זה, כאחרים, נסוב גם על האות "ו" של "והנה",כאומר שבסוף – הנה! לא כפי שהיה אפשר לצפות – יצא טוב מאוד. כל כך הרבה דובר על מדרש זה, במיוחד בדורות האחרונים, איך שיצר הרע הוא טוב, טוב מאוד. למותר להאריך.

כתמיד, אולי אנחנו צריכים לשאולמהי האלטרנטיבה לעולםשבו כשל החומר הוא טבע היקום, ושבו יכולים בני אדם להרע זה לזה? הסיפור הראשון לאחר גירוש אדם וחווה מגן עדן הוא רצח הבל. האם (לא) היינו רוצים עולם נטול יצר הרע, עולם נטול בחירה?

המפורסם מבין המדרשים הרבים לפסוק זה, הינו מדרשו של רבי מאיר:

בתורתו של רבי מאיר מצאו כתוב: "והנה טוב מאד והנה טוב מות" (שם). (משחק מילים, בהברה תימנית). אך כל כך הרבה מעבר לזה. רבי מאיר רואה במוות – טוב, אולי הטובה האולטימטיבית. לעומת חיים בצל חרדת כליון מתמשך – יש אפשרות לראות מות – כטוב. בלי מוות – איזה עולם יש? כבר כתבו רבים על היות המוות התשתית הסמויה והגלויה לנתחים רבים של תרבותנו – הפילוסופית, ספרותית, דתית, אומנותית ועוד. ודאי מבט כזה, שלקבלת מוות, אף ראית המוות לברכה,אולי אפילו כמיהה אליו – משנה את האדם. שמא לטובה?

אך מדרש אחד נוסף תובע מקומו, מדרש של מילה אחת.

הרבה מהפרשנים ומהמדרשים שהבאתי מתייחסים במישרין או בעקיפין לשני ההבדלים בין המשפט בו התחלנו לבין "וירא אלהים כי טוב", האמירה הנשנית שש פעמים לפני כן. לעומת האמירה ההיא שנאמרת על כל בריאה ובריאה בפני עצמה, כמעט כל יום,כאן, לאחר שמסיים את מלאכתו- "וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאוד". מלבד ה"והנה" – שמציין הפתעה כנ"ל – ה"טוב מאוד" הוא אמירה אודות הכל, הכוליות. לא היה זהמובן מאליו שכל חלק וחלק, מושלם בפני עצמו, ישתלב ביצירה אחת הרמונית. עצם התוספת "מאד" – מחשידה כל-כך. כאן,שלא כבימים הקודמים, שבהם טוב מתורגם "טב", מתרגם אונקלוס: "טוב מאוד – תקין לחדא". מאוד מתוקן.

לא מובן מאליו שצירוף כל החלקים של חיינויחד יהיה טוב, גם כאשר כל חלק בפני עצמו קביל. הדיסהרמוניה, שסעים, וכאבים, הנחווים לפעמים בגלל חיכוך בין חלקים שונים בתוכנו, כל שכן החלקים הקשים והכואבים בעצמם,לא מאפשרים חוויה של "טוב"; אך לפעמים מבט אחר, המסוגל לראות שבשורה תחתונה סך-הכל פועל, תקין – גם זה מבט אפשרי; מבט מאפשר. איננו יודעים בכלל מה קנה-המידה לקביעה שמשהו "טוב" בעיני האלהים המקראי או בעינינו. אך בעיניי האלהים המקראי הכל – תקין. ואולי גם לאלהים זה לאבא בקלות.

בסוף הפרשהנמצא תרגוםשלישי של אונקלוס למילה זו. עצם קיומם של שלושה תרגומים למילה פשוטה זו, תוך פרשה אחת, מעיד על חמקמקות המלה. אין זו מילה מובנת מאליה – ויכול להזכיר לנו שאיחול "שנה טובה" אינוברכה פשוטה. בסוף הפרשה מתרגם אונקלוס "טובות –שפירן" . ל'טוב' יש גם מובן של יופי. רבות נכתב על היחסים בין "טוב -ערב- מועיל", ובדורות מאוחרים יותר על היחס בין האתי-הדתי-והאסתטי.

לכל מישור מעלות וחסרונות, והמבט האסתטי הוא מבט עם עוז משלו, יכולת לראות את היופי גם כשלעיננו פרוסה טרגדיה. "קילוסו של הקב"ה עולה מגן-עדן ומגיהנום" גם מצדדים אלו שבתוכנו ושבחיינו. למרות קושי, מחלה, עצב, אבל, יגון וגיהנום, לפעמים יש רגעי חסד, מכוונים או מזדמנים, בהם אנו מסוגלים לראות מזווית שונה שעם כל זה החיים הם ברכה, שניתן לומר "טוב מאד"."כמו צייר על העולם והוא יפה יפה".
ו-"אין צייר כאלוהינו" (גמ' ברכות). שנה טובה.