סיפור המבול מעמיד בפנינו שאלה קשה ונוקבת: איזה א-לוהים מסוגל להחריב עולם שלם? ניסוח אחר: מה מלמד סיפור כזה על נפשה של תרבות המסוגלת ליצור תמונת כזו של הא-לוהים שלה?

וזה איננו סיפור בודד. אמנם בסוף הסיפור שהתחיל במילים, "קץ כל בשר בא לפני" – נכרתה ברית בה נאמר, "ולא יהיה עוד המים למבול לשחת כל בשר". אירועים של חורבן כולל הפוקד את האנושות, אמנם במידה מצומצמת יותר, חוזרים בפרשת נוח בסיפור מגדל בבל ומאוחר יותר בהמטרת "גפרית ואש מן השמים" על סדום ועמורה.
מה פשר מציאות זו בה הבריאה כמו עומדת על פי תהום, קורסת מתוך רפיון קיומי אל תוך עצמה?

נדמה שסיפורים אלו המתארים תקופה קמאית ביחסי הבורא ועולמו מבקשים לקבוע שהחיים יכולים להתקיים ולצמוח תוך גבולות ברורים, שיש קצה ליכולת הבריאה לשאת את חילולה על ידי תרבות האדם.
שלושת הסיפורים הללו – המבול בימי נוח, בניית מגדל בבל והיחס של בני סדום ועמורה לאורחים הבאים בגבולם – מתארים חברות אדם ש"השחיתו את דרכם" ומתוך כך "השחיתו את הארץ". דורו של נוח התאפיין ב"חמס" – עושק, ניצול החלש, מחיקת כל ערך מוסרי ונורמה של כבוד הדדי על ידי אינטרס אישי. המגדל שביקשו תושבי שנער לבנות כדי "שראשו יהיה בשמים" שיקף תרבות של יוהרה אנושית ששאפה למחוק את הגבול בין שמים לארץ, בין א-לוהים לאדם, ששאפה ליצור אחדות בין בני אדם ללא הכרה בגבולות תודעת האדם ויכולותיו היצירתיים. בני סדום ועמורה היו כה להוטים לשמור לעצמם את הישגי כלכלתם – למעשה ברכת א-לוהים באדמתם – שעיצבו נורמות של שנאת הזר שכללו גם ההיתר לנצל אותם מינית.

הבריאה אינה סובלת פגיעות באושיות החיים לאורך זמן, בעצם התקווה לקיום החיים ולצמיחתם. הארץ כמו מקיאה אותן, השמים מתנכרים מתוך חוק ראשוני הטמון בעצם המילים, "בראשית ברא א-לוהים".

בדורות האחרונים עם העצמת יכולת האדם ליצור חיים ובמקביל להביא להרס עולמו והבריאה בכלל, שאלת הגבולות שהחיים עצמם קובעים לפעילות האדם נעשה יותר ויותר קריטית. מתברר שנורמות ההתנהגות של אדם לאדם ואומה לאומה מעצבות גם את הצורה בה האנושות משפיעה על יסודות החיים עצמם באותן מערכות המבטיחות את קיום החיים וצמיחתם. איכות האוויר והמים, מחלות הנגרמות מפגיעה בסביבה או בשימוש בחמרים מסוכנים ומעל לכל השימוש הגובר באנרגיות המחברות בין החלקיקים הבסיסיים של החומר עצמו – כל אלו מלמדים שסיפור המבול איננו עניין רק לילדים בגן; הם מופנים בעיקר לאדם המממש את כוחותיו הסגוליים לשלוט בסביבתו ומטילים עליו אחריות גדולה.

ככל שהאדם מתוודע לשורשי החיים והמוות, ההתהוות וההרס, כך שאלת פריצת הגבולות המביאה את הבריאה להקיא מתוכה את מי שמחלל את חוקי החיים, הופכת לחיה וחיונית בקיום תרבות האדם.

שבת שלום!